התחממות עולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טמפרטורה ממוצעת גלובלית (בפני השטח) מ-1856 עד 2004

ההפרש בין הטמפרטורה הממוצעת בתקופה 2004-1995 לתקופה 1980-1940

התחממות עולמית או התחממות גלובלית (באנגלית: Global warming) היא מונח המשמש לתיאור העלייה שנצפתה במהלך מאה השנים האחרונות בטמפרטורה הממוצעת של אטמוספירת כדור הארץ ושל האוקיינוסים על פניו. הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), שעוסק בריכוז נתוני ההתחממות העולמית, סבור שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005.^[1]

קיימת התאמה בין עליית הטמפרטורה לעלייה בכמות של פחמן דו-חמצני ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה שגורמת להגברת אפקט החממה. ה-IPCC סבור כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקי מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות חקלאית. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא ההבדל בריכוז הגזים בין אזורים גאוגרפיים שונים. קיימת התאמה בין אזורים מאוכלסים ובין ריכוז גזי חממה גבוה. התצפית השנייה היא נוכחות של איזוטופים שאין להם מקור טבעי.

שינוי הטמפרטורה הינו היבט אחד בנושא רחב יותר של שינוי האקלים בתקופה האחרונה. ה-IPCC צופה שהטמפרטורות עלולות לעלות ב-1.4 עד 5.8 מעלות צלזיוס בין השנים 1990 ו-2100 ^[2]. דבר זה צפוי להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, וכן שינויים בכמויות ובדפוסים של משקעים. שינויים אלו עלולים להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגה בקרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדות ביולוגיות. אף על פי שההתחממות צפויה להשפיע על מספרם ועל עוצמתם של אירועים אלו, קשה לקשר אירוע מסוים כלשהו עם ההתחממות העולמית, משום שהרבה מהעדויות הן סטטיסטיות.

קבוצה קטנה של מדענים חולקת על ההשקפה לפיה פעילויות בני האדם ממלאות תפקיד חשוב בעליית הטמפרטורות העכשווית. אכן ישנם גורמים של אי-ודאות בשאלה מה יהיה גודלו של השינוי בעתיד, וויכוח פוליטי וציבורי ער ולוהט מתנהל בשאלה מה צריך לעשות כדי להקטין או להחזיר אחורה את ההתחממות העתידית, וכיצד יש להתמודד עם תוצאותיה.

[עריכה] התחממות כדור הארץ

נתונים היסטוריים של טמפרטורות לאורך 2000 השנים האחרונות על פי שחזורים שונים, מוחלקים, על פני סקאלה של מאות שנים. הערך הבלתי מוחלק של שנת 2004 שורטט אף הוא לשם מתן נקודת ייחוס.

יחסית לתקופה של 1860-1900, עלתה הטמפרטורה העולמית הן ביבשה והן בים ב-0.75 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה בחלק התחתון של הטרופוספירה עלתה ב- 0.12- 0.22 מעלות צלזיוס בעשור מאז 1979. רוב החוקרים מאמינים כי הטמפרטורה העולמית הייתה יציבה למדי במשך אלף או אלפיים השנים לפני 1850, עם תנודות שונות, שייתכן והן מקומיות, כמו התקופה החמה בימי הביניים באירופה, או עידן הקרח הקטן.

על פי הערכות של מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א, 2005 הייתה השנה החמה ביותר מאז הפך השימוש באמצעי מדידה אמינים לנפוץ ברחבי העולם בסוף המאה ה-19, כשהיא מביסה את השיא הקודם שנקבע ב1998 בכמה מאיות של מעלת צלזיוס. הערכות דומות בוצעו בידי הארגון המטאורולוגי העולמי, אך היחידה לחקר האקלים מטעם בריטניה הסיקה כי 2005 הייתה חמה פחות מאשר 1998.^[3]

כתלות במסגרת הזמן הנדונה, קיימים בנמצא רישומי טמפרטורה שונים. אלו מבוססים על סדרות נתונים שונות, בעלות דרגות שונות של דיוק ואמינות. רישומי טמפרטורה באמצעות מכשירים, בפריסה עולמית בקרוב, התחילו סביב שנת 1860; נוטים להאמין כי טעויות מדידה עקב אפקט אי חום עירוני הן קטנות. ניתן לקבל נקודת מבט ארוכת טווח יותר מעדויות שונות לגבי 1000 השנים האחרונות; לדיון על עדויות אלו ועל ההבדלים ביניהם^[4]. הסימנים המעידים על שינויי אקלים בעת האחרונה הינם ברורים יותר במשך 50 השנים האחרונות, שבהן קיימים הנתונים המפורטים ביותר. מדידות טמפרטורה לוויינית של הטרופוספירה החלה בשנת 1979.

[עריכה] הגורמים להתחממות העולמית

הריכוז של פחמן דו-חמצני במשך 400,000 השנים האחרונות והעלייה המהירה שלו מאז המהפכה התעשייתית; מאמינים כי שינויים במסלול של כדור הארץ סביב השמש הידועים בשם מחזורי מילאנקוביץ', גורמים למחזורים של עידני קרח כל 100,000 שנים.

מערכת האקלים העולמית משתנה הן באמצעות גורמים טבעיים, "פנימיים" והן בתגובה לשינויים ב"כוחות" חיצוניים; הן מגורמים מעשה ידי אדם והן מגורמים שאינם מעשה ידי אדם, כולל פעילות של השמש, וכן מפליטות של גזי חממה על ידי הרי געש.

מומחי אקלים מסכימים כי כדור הארץ התחמם באחרונה, אך ישנה מחלוקת גדולה באשר לסיבות לשינוי זה, במיוחד מחוץ לקהילה המדעית.

ההשתנות המתואמת של כמות הפחמן דו-חמצני באטמוספירה והטמפרטורה העולמית ב-650,000 השנים האחרונות

הוספת פחמן דו-חמצני (CO₂) או מתאן (CH₄) לאטמוספירה, ללא שינויים אחרים, תנטה לחמם את פני השטח של כדור הארץ. למעשה, גזי חממה יוצרים אפקט חממה טבעי שבלעדיו, על פי הערכה, הטמפרטורה על כדור הארץ הייתה נמוכה בכ-30 מעלות צלזיוס, וכדור הארץ היה בלתי ניתן למחיה. מסיבה זו, לא נכון להגיד כי יש מחלוקת בין אלו ש"מאמינים" לבין אלו ה"מתנגדים" לתאוריה שתוספת פחמן דו-חמצני לאטמוספירה של כדור הארץ תגרום לטמפרטורה גבוהה יותר של פני השטח של כדור הארץ, ללא השפעות עקיפות מתקנות. תחת זאת, הוויכוח הוא על השאלה מה תהיה ההשפעה הכוללת של תוספת פחמן דו-חמצני ומתאן לאטמוספירה, בהתחשב בגורמים נוספים.

[עריכה] פליטות של גזי חממה

המגמות של גזי חממה

הבערתו של דלק מחצבי, הכוללת תחנות כוח המשתמשות בנפט או פחם, גזי המפלט של מכוניות, ארובות בתי חרושת ועוד פליטות מזהמות של הסביבה האנושית מייצרות כ- 22 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני ועוד גזי חממה הנפלטים לאטמוספירה של כדור הארץ בכל שנה. כמעט מחצית מהפליטות האנושיות נשארו באטמוספירה^[5]. חקלאות בעלי חיים, דשנים, גז טבעי, שדות אורז, מטמנות אשפה, פחם ועוד מקורות שמוצאם בפעילות אנושית תורמים כ-450 מיליון טונות של מתאן בכל שנה^[6]. הריכוזים האטמוספיריים של פחמן דו-חמצני ושל מתאן גדלו ב 31% וב-149% בהתאמה מעל הרמות שהיו לפני העידן התעשייתי מאז 1750. ריכוזים אלו הינם גבוהים משמעותית מהריכוזים בכל זמן אחר במשך 650,000 השנים האחרונות, התקופה שלגביה נתקבלו נתונים מהימנים, באמצעות מחקר של ליבות קרח. על סמך עדויות גאולוגיות פחות ישירות מאמינים כי רמות גבוהות כאלה של פחמן דו-חמצני היו לאחרונה לפני 40 מיליון שנה. כשלושה רבעים מהפליטות ממקורות אנושיים שבוצעו ב-20 השנים האחרונות נגרמו עקב בערה של דלק מחצבי. מספר מכריע משאר הפליטות נובעות משינויים בשימוש בקרקע, בעיקר עקב ברוא יערות.^[7]

מדידת-המכשירים המתמשכת הארוכה ביותר שבוצעה של ריכוז פחמן דו-חמצני באטמוספירה החלה ב1958 במאונה לואה בהוואי. מאז, הערכים הממוצעים השנתיים עלו באופן מונוטוני מ-315 ppmv ^[8]. בשנת 2003 הריכוז הגיע ל-376 ppmv. נתונים מהקוטב הדרומי מראים גידול דומה^[9] . המדידות החודשיות מצביעות על תנודות עונתיות קטנות.

[עריכה] מקורות של פליטות גזי חממה

פליטות גזי חממה שמקורן בפעילות אנושית על פי סקטורים שונים, נכון לשנת 2000.

באופן גלובלי, רוב הפליטות של גזי חממה שמקורן בפעילות אנושית נובעות משרפת דלק מחצבי. השאר מתחלק בין "דלק עריק" (שנצרך במהלך ההפקה והתובלה של דלק), פליטות מתהליכי ייצור (לא כולל שרפת דלק), וחקלאות. אלה תרמו 5.8%, 5.2% ו3.3% בהתאמה בשנת 1990. נתונים נוכחיים הם ברי השוואה^[10].

כ- 17% מהפליטות הן תוצאה של שרפת דלק מאובנים לשם ייצור חשמל.

אחוז קטן של פליטות בא ממקורות טבעיים או אנושיים ביולוגיים, וכ- 6.3% מהפליטות נובעות ממתאן ותחמוצת החנקן שמקורם בחקלאות.

תהליכים של לולאות משוב מחזקות, כגון, השחרור הצפוי של עד 70,000 מיליון טונות של מתאן הכלואים בביצות באזורי אדמה קפואה תמידית בסיביר, אשר החלו להנמס עקב עליית הטמפרטורות, עלולים להוביל למקורות נוספים משמעותיים של פליטות של גזי חממה^[11].

פליטות אנושיות של מזהמים אחרים – בעיקר אירוסולים סולפטיים – יוצרים אפקט קירור; דבר זה יכול להסביר את הרמה המישורית/התקררות שנצפו ברישומי הטמפרטורות באמצע המאה ה-20 ^[12], אם כי ייתכן גם כי דבר זה נבע מהתערבותו של מחזור טבעי.

[עריכה] תאוריות חלופיות

[עריכה] תאוריית השונות הסולארית

עשרים שנה של קרינה מהשמש

באופן כללי, הרמה של הבנה מדעית של שינויים בקרינה ישירה מהשמש היא נמוכה^[13]. על אף שרוב המדענים חושבים כי השינויים בקרינה הישירה של השמש הינם קטנים מכדי שתהיה להם השפעה משמעותית על האקלים, מדענים אחדים^[14] הציעו כי המשוב החוזר מהעננים או של מנגנונים אחרים העצימו את ההשפעה. הרמה של הפעילות הסולארית במשך 70 השנים האחרונות הייתה גבוהה במיוחד, הגבוהה מתוך 8,000 השנים האחרונות.

לדעתם של מדענים נוספים (ביניהם הפיזיקאי הישראלי ניר שביב מהאוניברסיטה העברית), הורדת פליטת גזי החממה לא תקטין באופן משמעותי את ההתחממות העולמית. יתרה מזו - לדעת מדענים אלו, העולם משקיע כיום משאבים עצומים בכיוון הלא נכון: שטף הקרינה הקוסמית הוא האחראי להתחממות, וההתחממות היא הגורמת לפליטה מוגברת של פחמן דו-חמצני מהאוקיינוסים. קיים אם כן קשר בין פחמן דו-חמצני להתחממות, אך הוא בכיוון ההפוך, והוא אינו קשור לאדם.

בדיווח השלישי של ה-IPCC, ‏(TAR), דווח כי פעילותם של הרי געש ושינויים סולאריים עשויים לתרום עד למחצית מהשינוי בטמפרטורה לפני 1950, אבל ההשפעה הנקייה של כוחות טבעיים אלו הייתה נייטרלית למדי מאז^[15]. במיוחד, השינוי באקלים עקב גזי חממה מאז 1750 מוערך להיות פי שמונה גדול יותר מאשר השינוי באקלים עקב פעילות סולארית מוגברת לאורך אותה תקופה^[16] .

מאז הפרסום של TAR, מחקרים שונים (Lean et al., 2002, Wang et al., 2005), העלו את הסברה לפיה שינויים בקרינה מאז התקופה הפרה-תעשייתית הינם נמוכים בפקטור של 3-4 מאשר החישובים שנערכו בTAR (לדוגמה Hoyt and Schatten, 1993, Lean, 2000.). סוט ואחרים^[17] מעריכים כי התרומה של הפעילות המוגברת של השמש להתחממות העולמית הינה 16% - 36% ביחס לתרומה של גזי החממה להתחממות זו.

[עריכה] תאוריות אחרות

הוצעו גם תאוריות אחרות, ולהלן רשימה חלקית שלהן:

ההתחממות הינה בתוך התחום של השונות הטבעית.
ההתחממות הינה תוצאה של יציאה מתקופה קרה – תקופת הקרח הקטנה.
הנטייה להתחממות עצמה לא הוכחה באופן ברור.

נכון לעכשיו, אף אחת מהתאוריות האלו לא צברה יותר ממספר קטן של תומכים מקרב קהילת מדעני האקלים.

[עריכה] מחלוקת ציבורית

קיימת מחלוקת מתמשכת על השאלה מה ההשפעה של בני האדם על האקלים העולמי ואלו קווי מדיניות צריכים לנקוט כדי להקל על השפעות מזיקות עכשוויות ומניעת השפעות הרסניות בעתיד. למרות שהדבר לא מוסכם לחלוטין, יש קונצנזוס נרחב של מדענים [1] שטוען שההתחממות הנוכחית היא בעיקרה מעשה ידי אדם. יש כמעט קונצנזוס בקרב המדענים כי התחממות גלובלית נגרמת כבר עתה בעקבות גזי חממה.

[עריכה] סוגיות

[עריכה] קשר להידלדלות האוזון

ערך מורחב – הדלדלות שכבת האוזון

למרות שבדרך כלל תקשורת ההמונים מקשרת בין שתי התופעות, הקשר בין התחממות העולמית לבין הדלדלות שכבת האוזון אינו חזק. ישנם ארבעה תחומים של קשרים:

ההתחממות העולמית כתוצאה מהאילוץ הקרינתי של פחמן דו-חמצני צפויה (אולי באופן מפתיע) ל"קרר" את הסטרטוספירה. דבר זה, בתורו יוביל ל"הגדלה" של הדלדלות האוזון ואת התדירות של חורים באוזון.

באופן הנתון לוויכוח, התדלדלות האוזון הוא אילוץ קרינתי של מערכת האקלים. ישנן שתי השפעות מנוגדות: הקטנת כמות האוזון מאפשרת חדירה של קרינת שמש רבה יותר, דבר שמחמם את הטרופוספירה. אבל סטרטוספירה קרה יותר פולטת פחות קרינה באורך גל ארוך, דבר שנוטה לקרר את הטרופוספירה. בסך הכול, ההשפעה המקררת חזקה יותר: ה- IPCC הסיק כי "אובדן אוזון בסטרטוספירה במשך שני העשורים האחרונים הוביל להקטנת הקרינה של מערכת הקרקע-טרופוספירה" ^[18] של כ-−0.15 ± 0.10 W/m². ^[19]

אחת מהתחזיות החזקות ביותר של תאוריית אפקט החממה היא שהסטרטוספירה תתקרר. עם זאת, למרות שניתן לצפות בתופעה זו, קשה להשתמש בכך כדי לחזק את התאוריה בדיון על הסיבות להתחממות העולמית משום שקירור דומה נגרם בגלל התדלדלות שכבת האוזון.

כימיקלים הגורמים להדלדלות שכבת האוזון הם גם גזי חממה, ומייצגים 0.34 ± 0.03 W/m², או כ14% מסך האילוץ הקרינתי מתמהיל גזי החממה.

[עריכה] קשר לעמעום עולמי

ישנם מדענים שחושבים כי התופעה שנתגלתה זה מכבר של עמעום עולמי (הקטנת כמות קרינת השמש שמגיעה לפני השטח של כדור הארץ, ייתכן שעקב ארוסולים), עשויה למסך חלק מההשפעה של ההתחממות העולמית. אם נכון הדבר, ההשפעה העקיפה של ארוסולים הינה חזקה יותר ממה שחשבו בעבר, דבר שירמז על כך שהרגישות האקלימית לגזי חממה חזקה יותר אף היא. חששות מפני ההשפעות של ארוסולים על האקלים העולמי נחקרו לראשונה כחלק מהחששות בדבר התקררות עולמית בשנות ה-70 של המאה ה-20.

[עריכה] התחממות עולמית קדם-אנושית

ישנם גאולוגים החושבים כי כדור הארץ חווה התחממות עולמית בתחילת תקופת היורה, עם עליה בטמפרטורות הממוצעות של כ5 °C. מחקר של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה שפורסם בכתב העת "גאולוגיה" (32: 157–160, 2004 [2]) מצביע על כך שדבר זה הגביר את קצב האוורור של סלעים ב-400%. אוורור סלעים מקבע פחמן בסלעי קלציט, ודולומיט שהם מינרלים עם דרגות שונות של פחמן דו-חמצני. כתוצאה מכך, רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה ירדו לרמה הרגילה במשך כ-150,000 השנים העוקבות.

שחרור מהיר של מתאן מתרכובות מורכבות (תאוריית תותח המתאן), הוצע כהסבר אפשרי להתחממויות עולמיות קודמות. שני אירועים שאולי קשורים בדרך זו הם אירוע ההכחדה בגבול פרם-טריאס, וגל החום של הפליאוקן-איאוקן. עם זאת, חושבים כי ההתחממות בסוף עידן הקרח האחרון לא נגרמה עקב שחרור מתאן [3].

כמו כן ניסו להיעזר באפקט החממה כדי להסביר כיצד כדור הארץ נחלץ מתוך תקופת כדור הארץ המושלג. בתקופה זו כל סלעי הצורן היו מכוסים בקרח, דבר שמנע מהם להתרכב עם הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. רמת הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספירה גדלה בהתמדה עד שהגיעה לכמות גדולה פי 350 מזו הנוכחית. בנקודה זו הטמפרטורות עלו עד ל-50 מעלות צלזיוס בממוצע, דבר שהיה חם מספיק כדי להמס את הקרח. כמות גדולה של גשמים יכלה לשטוף במהירות את הפחמן הדו-חמצני מתוך האטמוספירה. מאמינים כי שכבות עבות של משקעי פחמן א-ביוטי, שניתן למצוא בסלעי קרחונים מתקופה זו, נוצרו על ידי תהליך מהיר זה של הוצאת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה.

על פי נתונים של פליאוקלימטולוגיה (חקר ההיסטוריה של האקלים) של 500 מיליון השנים האחרונות הסיקו ויזר ועמיתיו (Veizer et al. 2000, Nature 408, pp. 698-701) כי שינויים ארוכי טווח בטמפרטורה קשורים רק באופן חלש לשינויים בפחמן דו-חמצני. שביב ווויזר (2003, [4]) הרחיבו טענה זו כשהם טוענים כי ההשפעה ארוכת הטווח הגדולה ביותר על הטמפרטורה נגרמת למעשה מתנועת מערכת השמש ברחבי גלקסיית שביל החלב. לאחר מכן, הם טענו כי במשך זמנים גאולוגיים שינויים בריכוזים של פחמן דו-חמצני בני השוואה לפי שניים מאלו ששררו לפני תחילת העידן התעשייתי, הביאו לחימום של רק 0.75 °C במקום 1.5-4.5 °C שמדווח על ידי מודלים אקלימיים[5]. בתגובה, התקיים דיון ונמתחה ביקורת על עבודתו האחרונה של וויזר ב- RealClimate.org ‏[6].

הפליאוקלימטולוג ויליאם רודימן טען (לדוגמה Scientific American, March 2005) כי ההשפעה של בני האדם על האקלים העולמי החלה לפני 8,000 שנה עם פיתוח החקלאות. דבר זה מנע מרמות הפחמן הדו-חמצני (ולאחר מכן המתאן) מלצנוח כפי שהיו עושות אלמלא כן. רודימן טוען כי ללא אפקט זה, כדור הארץ היה נכנס או שהוא כבר נכנס לעידן קרח חדש. ועם זאת, עבודה אחרת בתחום זה טוענת כי העידן החם בין עידני הקרח הנוכחי דומה לעידן החם מלפני כ-400,000 שנים שנמשך כ-28,000 שנים, ושבמקרה זה אין צורך לראות בהתפשטות החקלאות כדבר שעיכב את עידן הקרח הבא.

[עריכה] השפעות

ההשפעות החזויות של ההתחממות העולמית הינן רבות ומגוונות, הן לגבי הסביבה הטבעית והן לגבי אורח החיים האנושי. המקור העיקרי להתחממות העולמית הוא שימוש גובר בפחמן דו-חמצני הגורם לעליית הטמפרטורה. מתהליך זה, נובעים מגוון של תהליכים שניוניים כולל עליית פני הים, השלכות על חקלאות, הקטנת שכבת האוזון (ראו למעלה), עליה בתדירות ובעוצמה של אירועים הקשורים במים (כמו סופות או הצפות), והגדלת התפוצה של מחלות. בחלק מהמקרים, ניתן אולי לחוש כבר בהשפעות, למרות שבלתי אפשרי לשייך תופעת טבע ספציפית להתחממות העולמית ארוכת הטווח. מתנהל ויכוח במיוחד על הקשר בין סופות הוריקן לבין ההתחממות העולמית [7] [8] נראה כי ארבעה מאמרים חדשים המקשרים בין שינויי האקלים לבין הגדלת העוצמה של סופות ההוריקן תומכים בדעה ששתי התופעות קשורות. [9] [10]; טיוטה של הצהרה מאת הWMO מכירה בנקודות המבט השונות [11].

ההיקף וההסתברות של תוצאות אלו הינו דבר הנתון בוויכוח מתמשך. סיכום של השפעות אפשריות ושל תובנות עכשוויות ניתן למצוא בדו"ח של קבוצת העבודה של ה-IPCC [12]. לפי כמה מדענים, התחממות עולמית גורמת כבר היום למוות ולמחלות ברחבי העולם על ידי שטפונות, הרס סביבתי, גלי חום ואירועים אחרים של מזג אוויר קיצוני (רויטרס, 9 בפברואר 2006) [13]

[עריכה] השפעות על המערכת האקולוגית

ראיות שניוניות של ההתחממות העולמית – קיטון בגודלן של פסגות מושלגות, עליה במפלס מי הים, שינויים במזג האוויר – מספקות דוגמאות להשלכות של התחממות עולמית שעלולות להשפיע לא רק על הפעילות האנושית אלא גם על מערכות אקולוגיות. עליה עולמית בטמפרטורות פרושה שמערכות אקולגיות עלולות להשתנות; מינים אחדים עשויים להדחק החוצה ממרחב המחייה שלהם (אולי אף עד הכחדה), עקב שינויים בתנאים, בעוד מינים אחרים עשויים לשגשג. ניתן לצפות כי רק מעטות מבין המערכות האקולגיות בכדור הארץ תשארנה ללא שינוי.

[עריכה] השפעה על קרחונים

מאזן המסה של קרחונים בארבעים השנים האחרונות, על פי דוחות של WGMS ו NSIDC. שימו לב למגמה השלילית המתחזקת שמתחילה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, שמאפיינת את המספר והקצב הגדל של קרחונים נמסים.

התחממות עולמית הובילה למאזן מסה קרחוני שלילי, כשגרמה לנסיגת קרחונים ברחבי העולם. אורלמנס (Oerlemans 2005) הצביע על נסיגה נטו של 142 מתוך 144 קרחוני הרים ברשומות של 1900 עד 1980. מאז 1980 הנסיגה העולמית של קרחונים גדלה באופן משמעותי. באופן דומה, דיוגרוב ומאיר (Dyurgerov and Meier 2005) השוו ממוצעים של נתוני קרחונים על פני אזורי שטח גדולים (לדוגמה אירופה), ומצאו כי בכל אזור חלה ירידה בין השנים 1960 ל-2002, למרות שבכמה אזורים מקומיים (לדוגמה סקנדינביה) חלה עליה. כמה קרחונים שהינם במצב של חוסר יציבות באקלים הנוכחי כבר נעלמו [14] ועליה נוספת בטמפרטורות צפויה לגרום לנסיגה נוספת ברוב הקרחונים בפסגות ההרים ברחבי העולם. למעלה מ-90% מהקרחונים עליהם דווח לשרות העולמי לניטור קרחונים, נסוגו מאז 1995 [15].

[עריכה] ערעור היציבות של זרמי האוקיינוסים

קיימת גם השערה לפיה התחממות עולמית תוכל לגרום לקירור מקומי או להתחממות פחותה של האזור הצפון אטלנטי, על ידי עצירה או האטה של הסירקולציה התרמוהלנית. דבר זה ישפיע במיוחד על אזורים ספציפיים כמו סקנדינביה ובריטניה, שמחוממים היום על ידי זרם הגולף. הסיכויים לתרחיש זה אינם ברורים.

[עריכה] פליטים סביבתיים

התחנה הסופית של הקרחונים בבהוטן- ההימלאיה. אגמי קרחונים החלו להתהוות במהירות על המשטח של הקרחונים באזור זה בעשורים האחרונים. לפי חוקרים ב USGS, הקרחונים בהימלאיה מתכלים בקצב מדאיג ומואץ, כפי שאפשר להיווכח מהשוואה של תמונות לווין ומידע היסטורי, וכפי שניתן לראות מהצמיחה הנרחבת והמהירה של אגמים על משטח הקרחון. החוקרים מצאו התאמה חזקה בין עליית הטמפרטורות לבין נסיגת קרחונים.

אפילו עלייה קטנה בגובה פני הים תהפוך כמה מישורים המיושבים בצפיפות לבלתי ראויים ליישוב אדם ותיצור בעיית פליטים משמעותית. אם פני הים יעלו ב-4 מטר כמעט כל עיר חוף בעולם תושפע באופן חמור, עם פוטנציאל של השפעות משמעותיות על המסחר והכלכלה ברחבי העולם. לעת עתה, חוזה הIPCC עליה של פחות ממטר אחד עד 2100, אבל הוא מזהיר גם כי התחממות עולמית במשך זמן זה עלולה להוביל לשינויים בלתי הפיכים במערכת הקרחונים העולמית ובסופו של דבר להפשרה של מספיק קרח שתעלה את גובה פני מי הים במטרים רבים במאה הבאה. הערכה היא כי עליית פני הים יכולה להשפיע על 200 מיליון בני אדם, בעיקר בוייטנאם, בנגלדש, סין, הודו, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה ומצרים.

דוגמה לפליטים סביבתיים הם המהגרים ממדינת האיים של טובאלו, שנמצאת בגובה ממוצע של מטר אחד מעל פני הים. ישנם גורמים חברתיים וכלכליים להגירה מטובאלו, אך הדאגה מפני עליית פני הים מהווה סיבה אף היא. התושבים מודאגים מפני האפשרות של פינוי בסופו של דבר, כאשר הגנה מפני שטפונות תהפוך לבלתי אפשרית מבחינה כלכלית עבורם. לטובאלו יש כבר הסכם אד-הוק עם ניו זילנד להרשות פינוי מחדש בשלבים. [16] [17] [18] [19]

[עריכה] התפשטות מחלות

התחממות עולמית עלולה להרחיב את התחום של נשאים ביולוגיים שיעבירו מחלות מדבקות כמו מלריה. מחלת הלשון הכחולה בקרב מעלי גרה מבויתים המשויכת עם נשיכות של קרדית התפשטה באחרונה בצפון אזור הים התיכון. מחלת וירוס ההנטה, קדחת קרים-קונגו, קדחת הארנבים, וכלבת התרבו באחרונה באזורים נרחבים של רוסיה במהלך 2004-2005. דבר זה שויך לפיצוץ אוכלוסין של מכרסמים ושל טורפיהם אבל ייתכן וסיבה חלקית לכך היא התפרקות של תוכניות בקרת מכרסמים וחיסונים ממשלתיות.[20] באופן דומה, למרות היעלמותה של המלריה ברוב האזורים בעלי האקלים הממוזג, היתוש היליד שמעביר אותה מעולם לא הוכחד ונשאר נפוץ בכמה אזורים. כך, למרות שטמפרטורה הינה חשובה בדינמיקה של העברת מחלת המלריה, ישנם גורמים רבים אחרים. [21]

[עריכה] השפעות כלכליות

מוסדות פיננסיים, לרבות 2 חברות הביטוח הגדולות בעולם מוניך רה וסויוס רה, הזהירו במחקר משנת 2002 (תקציר UNEP) כי "התדירות הגוברת של אירועי אקלים חמורים, בשילוב עם מגמות חברתיות", יכולה לעלות 150 מיליארד דולר בכל שנה בעשור הבא. עלויות אלה, דרך עלויות גדלות הקשורות לביטוח ולסיוע לאסונות, יפלו למעמסה על צרכנים, על משלמי מסים ועל התעשייה כאחד.

על פי התאחדות הביטוח הבריטית [22], הגבלת פליטות הפחמן יכולה לחסוך 80% מהעלויות הנוספות הצפויות עקב סופות ציקלון טרופיות עד 2080. על פי צ'י ופישר (2003) כל עליה של 1% במשקעים השנתיים יכולה להגדיל את ההפסד מאסון בכ 2.8%.

תוכנית הסביבה של האו"ם הכריזה באחרונה כי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם הפך את 2005 לשנה היקרה ביותר בהיסטוריה המתועדת [23], למרות ש"אין דרך להוכיח שהוריקן מסוים היה, או לא היה, מושפע מההתחממות העולמית" [24]. הערכות ראשוניות שהוצגו על ידי איגוד הביטוח הגרמני מוניך רה הצביעו על הפסדים כלכליים של למעלה מ-200 מיליארד דולר, כאשר ההפסדים לחברות הביטוח היו למעלה מ-70 מיליארד דולר.

[עריכה] השפעה על היצרנות האקולוגית

NOAA חוזה כי עד שנת 2050, יוותר רק 54% מקרח הים שהיה בשנות ה-50.

התחממות עולמית עשויה להוביל גם לתוצאות חיוביות. צמחים מהווים את הבסיס של הביוספרה. על ידי תהליך ההטמעה, הם משתמשים באנרגיית השמש כדי להפוך מים, חומרי מזון, ופחמן דו-חמצני לביו-מסה שניתן להשתמש בה. צמיחת הצמחים יכולה להיות מוגבלת על ידי מספר גורמים, כולל פוריות הקרקע, מים, טמפרטורה והריכוז של פחמן דו-חמצני. מחסור בפחמן דו-חמצני יכול להוביל לפוטורספירציה, שיכולה להרוס סוכרים קיימים. לכן, עליה בטמפרטורות ובפחמן הדו-חמצני באטמוספירה יכולה לעודד צמיחת צמחים, במקומות בהם אלו הם גורמים מגבילים. עם זאת, המודלים של IPCC חוזים כי ריכוז גבוה יותר של פחמן דו-חמצני יעודד צמיחה של צמחיה רק עד לנקודה מסוימת, היות שבאזורים רבים הגורמים המגבילים הם מים או חומרי תזונה, ולא טמפרטורה או פחמן דו-חמצני. למרות הגורם המגביל של מים, להגדלה של ריכוז הפחמן הדו-חמצני יש השפעה ישירה של הגדלת יעילות שחרור המים מהצמח ברוב הצמחים, כך שהם יכולים לייצר יותר ביו מסה נטו ליחידה של מים שבה הצמח משתמש.תצלומי לווין מראים כי הפרודוקטיביות של חצי הכדור הצפוני אכן גדלה מ-1982 עד 1991 [25]. לעומת זאת, מחקרים חדשים של אנגרט ועמיתיו [26] וגטס ועמיתיו[27] מצאו כי משנת 1994 עד 2002, בצורות רחבות היקף הובילו לירידה בהטמעה במהלך הקיץ בקווי הרוחב הגבוהים והבינוניים של חצי הכדור הצפוני.

בנוסף, הגדלה של הכמות הכוללת של הביו-מסה הנוצרת אינה בהכרח דבר שמסייע ליציבות האקולוגית, היות שהמגוון הביולוגי יכול עדיין לקטון למרות שמספר קטן יותר של מינים משגשג. חשש דומה נובע מכך שבאופן כללי ובמיוחד באזורים טרופיים, צמחים מהירי צמיחה כמו מטפסים, מושפעים לטובה מהגידול בריכוז הפחמן הדו-חמצני, ולעומת זאת אין השפעה כזאת על עצים וצמחים הצומחים לאט יותר, והבדל זה עשוי לשנות את המאזן האקולוגי לטובת מטפסים על חשבון העצים. היות שעצים אוגרים פחמן למשך זמן רב יותר, דבר זה עלול לגרור לשחרור של עוד פחמן דו-חמצני לאטמוספירה.

[עריכה] הפשרת הקוטב הצפוני

האזור הארקטי מתחמם מהר יותר יחסית לשאר אזורי כדור הארץ, בגלל חדירה של חום מאזורים חמים יותר, ובגלל לולאות משוב מחזק שמאפשרות חדירה של חום נוסף כאשר עוד קרח מפשיר. קצב ההפשרה של הקוטב מהיר יותר מהערכות משנים עברו שהתבררו כזהירות מידי. לפי שירות הקרח הקנדי, כמות הקרח בארכיפלג הארקטי המזרחי של קנדה ירדה ב-15 אחוז בין 1969 ו-2004.

הפשרה של קרח בקוטב הצפוני עשויה לפתוח את המעבר הצפון-מערבי בקיץ, דבר שיחסוך 5,000 מילים ימיים מנתיבי אוניות בין אירופה לבין אסיה. דבר זה יהיה משמעותי בעיקר עבור מכליות ענק, שגדולות מכדי לעבור בתעלת פנמה, וכיום צריכות לעבור מעבר לקצה של דרום אמריקה.

הפשרה זו צפויה לפגוע באופן קשה במערכת האקולוגית של האזור הארקטי. דובי קוטב לדוגמה, צפויים להיכחד בטבע כתוצאה מכך, עד סוף המאה ה-21, אם לא קודם לכן. השבטים האינואיטים שחיים באוזרים אלה צפויים להיפגע משינויים אלה.

[עריכה] תגובות להתחממות העולמית

האיום הגלום בהתחממות עולמית הוביל למאמצים להקטנת ההתחממות העולמית, שכוללים את כל הפעולות שנועדו להקטין את ההשפעות השליליות או את ההסתברות להתחממות עולמית.

ההסכם הבינלאומי העיקרי למאבק בשינויי האקלים הוא פרוטוקול קיוטו. פרוטוקול קיוטו הוא תיקון לאמנת כנס האו"ם על שינויי אקלים (UNFCCC). מדינות אשר מאשררות את הפרוטוקול מתחייבות להקטין פליטות של פחמן דו-חמצני ושל חמישה גזי חממה אחרים, או לעסוק במסחר פליטות אם הן מתכוונות להשאיר או להגדיל את הפליטות של גזים אלו.

בדצמבר 2007 זכו אל גור והפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים בפרס נובל לשלום על הרתמם למלחמה נגד התחממות כדור הארץ. באותו חודש התכנסו כ-10,000 משלחות מ-190 מדינות באי באלי באינדונזיה, כדי לנסח אמנה חדשה אשר מיועדת להחליף ב-2009 את אמנת קיוטו, וזאת על רקע המלצתו של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, לקבוע מכסות פליטות גזים שיעמדו על 25% עד 40% פחות, מהרמה של שנת 1990. ארצות הברית, האחראית לכ-25% מהזיהום הכלל עולמי, התנגדה במשך כל ימי הוועידה להחלטה משותפת, מתוך חשש שהמדינות המתפתחות ובראשן סין, הודו ורוסיה, לא יכבדו את ההסכם ובכך תיפגע תחרות כלכלית הוגנת. לבסוף הסכימה ארצות הברית לתמוך בהחלטה, אך סוכם שרמת המכסות תיקבע במשא ומתן בינה ובין המדינות האחרות, עד להחלטה משותפת שתתקבל בשנת 2009.

אסטרטגיות להקטנת ההתחממות העולמית כוללות תוכניות של פיתוח טכנולוגיות אנרגיה חדשות כגון: אנרגיית רוח, אנרגיה גרעינית, ביו דיזל, מכוניות חשמליות, מכוניות היברידיות, טכנולוגיית תאי דלק, המרת אנרגיה, מיסי פחמן, וכן שיקוע פחמן. חלק מהקבוצות הסביבתיות מעודדות פעילות אישית נגד ההתחממות העולמית, שמכוונת בדרך כלל אל הצרכן. כמו כן מתקיימות פעולות של עסקים בנושא שינויי האקלים.

אסטרטגיות התאמה להתחממות העולמית מקבלות חלק מהאזהרות כמסקנות שעבר זמנן ומתרכזות בהפחתה או במניעה של תוצאות בלתי רצויות. דוגמאות לאסטרטגיות אלה הן הגנה מפני עליית מפלס פני הים או קיום של ביטחון מזון.