פלזמה (מצב צבירה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלזמה באופיה היא גז מיונן. פלזמה נחשבת למצב צבירה לכשעצמה, בניגוד לגז בגלל תכונותיה הייחודיות. "יינון" מתייחס לנוכחות של אלקטרון חופשי אחד או יותר בקליפה החיצונית שאינו קשור לאטום או מולקולה אחרים, והחומר הוא אוסף של יונים ואלקטרונים שאינם מחוברים זה לזה. המטען האלקטרוני החופשי הופך את הפלזמה למוליכה חשמלית כך שהיא מגיבה בצורה חזקה לשדות אלקטרומגנטיים.
פלזמה בדרך כלל נמצאת בצורה של עננים דמויי גז (לדוגמה כוכבים) או קרן יונים טעונה, אך היא עלולה להכיל אבק וגרגירים (ואז היא נקראת פלזמה מלוכלכת). בדרך כלל היא נוצרת על ידי חימום ויינון של גז, בהפשטת האלקטרונים מהאטומים, ועל ידי כך מתאפשר למטענים החיוביים והשליליים לנוע בחופשיות רבה יותר.
[עריכה] היסטוריה
מצב צבירה זה, התגלה לראשונה בשפופרת קרוקס ואופיין על ידי ויליאם קרוקס בשנת 1879. טבעו של החומר שבשפופרת קרוקס "קרן קתודית" זוהה כתוצאה מכך על ידי הפיזיקאי הבריטי ג' ג' תומסון בשנת 1897, והשם "פלזמה" ניתן לו על ידי אירווינג לאנגמויר אולי משום שהוא הזכיר לו את הפלזמה שבדם.
[עריכה] סוגי פלזמה נפוצים
אף שמצב צבירה זה אינו נפוץ בכדור הארץ, פלזמה מהווה כ־99% מהחומר הנודע ביקום, ולכן לחקירתה תפקיד חשוב באסטרופיזיקה. צורות נפוצות של פלזמה כוללות את השמש וכוכבים נוספים, ברק, רוח השמש ועוד. כשפלזמה באה במגע עם מוליך, אותו מוליך נטען בחשמל סטטי. פלזמה הינה מקור לחשמל סטטי אותו אנו חשים.
מצב צבירה זה נוצר באופן מלאכותי במעבדות על ידי חימום של גז עד לטמפרטורות מאוד גבוהות או על ידי העברת זרם חשמלי דרך הגז, בתלות בסוג הגז.
